חוזר מס הכנסה 4/2017 – יתרות צבורות בקופה מרכזית לפיצויים
במהלך שנות ה- 60 ובמטרה להבטיח את זכויותיהם של העובדים, כמו גם לאפשר למעביד התרת הוצאות בגין התחייבויותיו לשלם פיצויי פיטורין – הוקמו הקופות לפיצויים. קופות הפיצויים נחלקו לקופות אישיות אשר בהן הופקדו הפיצויים הצפויים לאותו עובד ולקופות מרכזיות לפיצויים אשר בהן הופקדו הפיצויים הצפויים לכלל העובדים.
לקופות הפיצויים הופקו הסכומים אשר המעביד חייב לעובד (אם יהא זכאי) כפיצויי פיטורין באופן שוטף מידי שנה, ובד בבד דרש המעביד את ההוצאה באופן שוטף בהתאם לסכומי ההפקדה לקופת הפיצויים, ובמגבלות כפי שפורטו בכללים אשר קבע המנהל. בדרך זאת נמנע המעביד מהוצאה חד פעמית ובלתי צפויה, אם וכאשר התרחשו הפיטורין בפועל, וכן הובטחו זכויותיו של העובד מאחר והכספים נותרו זמינים בקופת הפיצויים ואף ניתנה להם הגנה מפני נושים.
על הקופות לפיצויים חלו תקנות מס הכנסה (כללים לאישור וניהול קופות גמל), התשכ"ד-1964 (להלן: "הכללים"), אשר קבעו את אופן ודרך ניהול הקופה, כמו גם את הסכומים אשר ניתן להפקיד בה. כמו כן, ניתן לקופה פטור על פי סעיף 9(2) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), מכוח היותה קופת גמל. יודגש כי משיכת כספים מקופת הגמל על ידי המעסיק חויבה במס מכוח סעיף 3(ד) לפקודה, וכן נקבע כי שיעור ניכוי המס במקור בעת משיכה כאמור יעמוד על 40%.
המשמעות המעשית של הקופות המרכזיות הינה בעצם היות "המעסיק" הבעלים והמוטב בכספים ולפיכך, השליטה באירוע של פרישה וחובת תשלום פיצויים לעובד נשארת בידו. לאור האמור, העדיפו המעסיקים לפתוח קופות מרכזיות לפיצויים על פני קופות אישיות. מעבר לכך, יצוין כי מאחר והקופה המרכזית לפיצויים אינה בבעלות העובדים ואין חובה להפקיד בהתאם לשכר העובדים שאצל המעסיק, הסדירו הכללים את שיעורי ההפקדה ואת דרכי חיוב במס בשל הפקדה עודפת שמעבר לנדרש בקופה המרכזית לפיצויים. בהוראות תקנה 19(ב)(1) לכללים ניתן להפקיד עד 1/12 (1 מתוך 12) מן השכר השנתי (8.33%) בכלל הקופות (הן האישיות והן המרכזיות), ואולם, המחוקק נתן את דעתו לאפשרות כי ייווצר חוסר בקופות לאור שינויים ברמת השכר וכדומה, ולפיכך קבע המחוקק בתקנה 19(ב)(2) לכללים – תקרה מוגדלת ב-10% מעבר להתחייבויותיו על פי חוק פיצויי פיטורין.
בשנת 2005 נחקק חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005 (להלן: "חוק הפיקוח על קופות גמל"), ובמסגרתו הועברה האחריות לניהולן ותפעולן של קופות הגמל לרשות שוק ההון ביטוח וחיסכון במשרד האוצר (להלן: "רשות שוק ההון"). יחד עם האמור, דיני המס נותרו כפי שהיו וחלו גם על הקופות המרכזיות לפיצויים. הכוונה שהייתה אגב שינויי החקיקה, כי בעקבות השינויים האמורים המשק יעבור לקופות האישיות, לא התממשה. משכך, רשות שוק ההון הובילה לשינויי חקיקה בשנת 2008 הידוע כתיקון 3 לחוק הפיקוח על קופות גמל, ובו נחסמו אפיקי ההפקדה בקופות הוניות לרבות אפשרות להפקדה נוספת לקופות המרכזיות לפיצויים. במסגרת סעיף 13 לחוק האמור (כנוסחו לאחר תיקון 3), נקבע כדלקמן:
"אישור כקופת גמל מרכזית לפיצויים לא יינתן אלא לגבי קרן שפעלה כדין כקופת גמל מרכזית לפיצויים בשנת המס 2007 ואילך, ועל כספים שהופקדו בקרן כאמור בשנת שנות המס שקדמו לשנת המס 2011, והתקיימו בהם התנאים המפורטים להלן, בלבד:
משמעות האמור, היא קביעת הוראות מעבר הקובעות כי בשל עובדים אשר תחילת העסקתם הייתה קודם לתום שנת המס 2007 (להלן: "עובדי 2007") והופקדו בעבורם כספים לקופה עד לתאריך 31.12.2007 0להלן: "היום הקובע"), ניתן להמשיך ולהפקיד כספים בשל זכויותיהם לפיצויים עד לתאריך 31.12.2010.
משמע, כי החל מיום 1.1.2011 לא ניתן יותר להפקיד לקופה מרכזית לפיצויים ולכל עובד חייבת להיות קופה אישית לפיצויים שעל שמו.
מטרת חוזר זה הינה להסדיר ולקבוע כללי מיסוי לעניין כספים הצבורים בקופות המרכזיות.
לחץ כאן לחוזר מס הכנסה 4/2017