חוזר מס הכנסה מס' 6/2016 – יתרות צבורות בקופה מרכזית לפיצויים
במהלך שנות ה-60 של המאה הקודמת ובמטרה להבטיח את זכויותיהם של העובדים, כמו כן לאפשר למעביד התרת הוצאות בגין התחייבויותיו לשלם פיצויי פיטורין – הוקמו הקופות לפיצויים. קופות הפיצויים נחלקו לקופות אישיות אשר בהם הופקדו הפיצויים הצפויים לאותו עובד ולקופות מרכזיות לפיצויים אשר בהן הופקדו הפיצויים הצפויים לכלל העובדים.
לקופת הפיצויים הופקדו הסכומים אשר המעביד חייב לעובד (אם יהיה זכאי) כפיצויי פיטורין באופן שוטף מידי שנה, ובד בבד דרש המעביד את ההוצאה באופן שוטף בהתאם לסכומי ההפקדה לקופת הפיצויים, ובמגבלות כפי שפורטו בכללים אשר קבע המנהל. בדרך זאת נמנע המעביד מהוצאה חד פעמית ובלתי צפויה, אם וכאשר התרחש הפיטורין בפועל, וכן הובטחו זכויותיו של העובד מאחר והכספים נותרו זמינים בקופת הפיצויים ואף ניתנה להם הגנה מפני נושים.
על קופות לפיצויים חלו תקנות מס הכנסה (כללים לאישור וניהול קופות גמל), התשכ"ד-1964 (להלן: "הכללים"), אשר קבעו את אופן ודרך ניהול הקופה, כמו גם את הסכומים אשר ניתן להפקיד בה. כמו כן, ניתן לקופה פטור ממס על פי סעיף 9(2) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), מכוח היותה קופת גמל. יודגש כי משיכת כספים מקופת הגמל על ידי המעסיק חויבה במס מכוח סעיף 3(ד) לפקודה, וכן נקבע כי שיעור ניכוי המס במקור בעת משיכה כאמור – יעמוד על 40%.
המשמעות המעשית של הקופות המרכזיות הינו בעצם היות "המעסיק" הבעלים והמוטב בכספים ולפיכך, השליטה באירוע של פרישה וחובת תשלום פיצויים לעובד נשארת בידו. לאור האמור, העדיפו המעסיקים לפתוח קופות מרכזיות לפיצויים על פני קופות אישיות. מעבר לכך יצוין כי, מאחר והקופה המרכזית לפיצויים אינה בבעלות העובדים ואין חובה להפקיד באופן שיעורי ובהתאם לשכר העובדים שאצל המעסיק, הסדירו הכללים את שיעורי ההפקדה ואת דרכי החיוב במס של הפקדה עודפת אשר מעבר לנדרש בקופה המרכזית לפיצויים. בהוראות תקנה 19(ב)(1) לכללים ניתן להפקיד 1/2 מהשכר השנתי (8.33%) בכלל הקופות (הן האישיות והן המרכזיות), ואולם, המחוקק נתן את דעתו לאפשרות כי יוצר חוסר בקופות לאור שינויים ברמת השכר וכו' ולפיכך קבע המחוקק בתקנה 19(ב)(2) לכללים – תקרה מוגדלת ב- 10% מעבר להתחייבויות על פי חוק פיצויי פיטורין.
בשנת 2005 נחקק חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005 (להלן: "חוק הפיקוח על קופות גמל"), ובמסגרתו הועברה האחריות לניהולן ותפעולן של קופות הגמל לאגף שוק ההון ביטוח וחיסכון במשרד האוצר (להלן: "אגף שוק ההון"). יחד עם האמור, דיני המס נותרו כפי שהיו וחלו גם על הקופות המרכזיות לפיצויים. הכוונה שהייתה אגב שינויי החקיקה, כי בעקבות השינויים האמורים המשק יעבור לקופות אישיות, לא התממשה. משכך, אגף שוק ההון הוביל לשינויי חקיקה בשנת 2008 הידוע כתיקון 3 לחוק הפיקוח על קופות גמל, ובו נחסמו אפיקי ההפקדה בקופות הוניות לרבות אפשרות להפקדה נוספת לקופות המרכזיות לפיצויים.
במסגרת סעיף 13 לחוק האמור (כנוסחו לאחר תיקון 3), נקבע כדלקמן:
"אישור כקופת גמל מרכזית לפיצויים לא יינתן אלא לגבי קרן שפעלה כדין כקופת גמל מרכזית לפיצויים בשנת המס 2007 ואילך, ועל כספים שהופקדו בקרן כאמור בשל שנות המס שקדמו לשנת המס 2011, והתקיימו בהם התנאים המפורטים להלן בלבד:
משמעות האמור, היא קביעת הוראות מעבר הקובעות כי בשל עובדים אשר תחילת העסקתם הייתה קודם לתום שנת המס 2007 והופקדו בעבורם כספים לקופה מרכזית לפיצויים עד ל- 31.12.07 (להלן: "היום הקובע"), ניתן להמשיך ולהפקיד כספים בשל זכויותיהם לפיצויים עד ל- 31.12.11. משמעו, כי החל מיום 1.1.2012 לא ניתן יותר להפקיד לקופה מרכזית לפיצויים ולכול עובד חייבת להיות קופה אישית לפיצויים על שמו.
מטרת חוזר זה הינה להסדיר ולקבוע כללים להעברת כספים ולשימוש בכספים הצבורים בקופות המרכזיות.
לחץ כאן לחוזר מס הכנסה מס' 6/2016